תעצמו עיניים ותיזכרו במורה שהכי אהבתם בבית הספר. אני נזכר בבנצי שוורץ, המורה לאתלטיקה שלי בקרית גת של שנות השמונים בבית ספר "רוגוזין", שהיה כריזמטי בטירוף, קשוח במידה, חסר אגו ומעצים. היה לו ידע עצום באתלטיקה, הוא נראה כמו בריון מהשוק עם חליפת הטרנינג שלו אבל בתוך המראה המחוספס שלו היה לב ענק שהאמין בי, דחף אותי וחנך אותי כמו שאף אחד אחר לא הצליח. הוא הצליח לגרום לי לתת 500 אחוז בכל אימון וכל זאת בתקופה שבעטתי בכל דבר שזז. גילאי 16-17. הייתי מגיע בשבילו (ובשבילי), בחום הנורא